פסק-דין בתיק ע"פ 7270/05

1.         אחד הוא עניינם של חמשת הערעורים שבפני, אשר הדיון בהם אוחד לבקשת הצדדים.

כל אחד מהם פנה לביהמ"ש לתעבורה בבאר שבע בבקשה להאריך לו המועדים להגשת בקשות להישפט בגין "דוחות ברירת קנס" שהוצאו כנגדו.

בימ"ש קמא [כב' השופט לנדסמן] דחה את כל חמש הבקשות בהסתמך על המפורט בהן ומבלי שזימן הצדדים לדיון באותן הבקשות.

השופט קמא נימק את דחיית הבקשות בכך כי אף לא באחת מהן הועלה ע"י מי מהמבקשים נימוק של ממש המצדיק את האיחור הרב ביותר בהגשת בקשתו וכי המבקשים כולם לא זו בלבד שלא העלו בבקשתם טענות של ממש כנגד האישומים שבאותן "דוחות ברירות הקנס", אלא שכל אחד מהם הצהיר במפורש בבקשתו כי "אין לי כוונה לנהל הוכחות ובמידה וקיימות ראיות טובות אצרף התיקים לגזר דין אחד".

עוד הוסיף השופט קמא וציין כי "מעבר לאמור לעיל הנני סבור כי עפ"י הוראות סעיף 229 לחסד"פ חייב המבקש [עפ"י ס' 230 סיפא] להגיש בקשה מנומקת בליווי תצהיר לגבי כל מקרה ומקרה ל"תובע" [כהגדרתו בסעיף 229 - י.א.] ורק אם לא תתקבל בקשתו אז קמה האפשרות לפנות בבקשה עפ"י סעיף 230 לביהמ"ש".

2.         ב"כ המערערים מעלה בערעורו שתי טענות.

הראשונה, כי דין היה שבימ"ש קמא יקבע את בקשות המערערים לדיון במעמדם, אשר במהלכו יתאפשר להם להביא טענותיהם בפני ביהמ"ש.

            את טענתו זו סומך הוא על הוראת סעיף 126 לחסד"פ ולפיו:

                        "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו".

טענתו השניה הינה כי טעה בימ"ש קמא בנימוקו לפיו לא ייזקק ביהמ"ש לבקשה עפ"י סעיף 230 סיפא לחסד"פ בטרם מיצה הנאשם בראשונה את דרך הפניה ל"תובע" הקבועה בסעיף 229 (א)(1), על סמכויות התובע לעניין זה המנויות בסעיף 229 (9) לאותו החוק.

3.         אפתח בטענה הראשונה.

ברע"פ 9142/01 [פד"י נ"ז (6) 793] דן ביהמ"ש העליון בשאלה האם בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הנאשם ב"עבירות קלות" [ובהן עבירות תעבורה מסוג אלה הנדונות בענייננו] טעונה דיון במעמד הנאשם המבקש את ביטול פסה"ד או שמא מוסמך ביהמ"ש לדון באותה הבקשה שלא בנוכחות הצדדים.

            וכך נפסקו הדברים מפי כב' השופט ת. אור:

                        "הזכות של נאשם להיות נוכח בהליך פלילי היא זכות יסוד...

... השאלה העומדת בפנינו בשלב זה היא, איפוא, האם העדר דיון בנוכחות המבקש בבקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן כדין בהעדרו, חותר תחת הגדרתן של תכליות אלה?

לדעתי יש להשיב על כך בשלילה.

במסגרת בקשת הביטול לא נערך דיון בהליך הפלילי גופו. קרי, לא נדונה באופן ישיר שאלת אשמתו או חפותו של המבקש.

לפיכך, לא נדרשת בהקשר זה נוכחות המבקש בהליך לצורך התרשמות מאופיו, או לצורך חקירתו וכיוצ"ב.

בשלב זה בוחן ביהמ"ש אם הנאשם עובר את המחסום של קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדין, או שמא דרוש ביטול פסק הדין כדי למנוע עיוות דין...